באחת משיחותיו (הובא בסימן י”ז לספר המדע) מסביר הרבי שעל ידי לימוד הרמב”ם לעומק, מתוספת הבנה חדשה בהבנת מסכתות הש”ס.
כשאנו לומדים ברמב”ם עם ביאוריו הרבים של הרבי, אנו נדהמים לא פעם לגלות פשט חדש בגמרות ידועות שכבר למדנו, ובלימוד ביאוריו ברמב”ם מתגלה לא פעם פשט מחודש בגמרא ובמשנה.
רמב”ם פרדס המלך מכיל המון דוגמאות לענין זה, כמו למשל הדיוק הנפלא שדייק בלשונו “אין ביכורים אלא בזמן הבית” (הל’ ביכורים פ”ב ה”א) ומתוכו חידש פשט חדש במשנה הראשונה במסכת ברכות תוך שמתרץ קושיה גדולה על דברי המשנה: “מאימתי קוראין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן”.
לכאורה קשה, איך יכול התנא להשוות זמן אכילת תרומה לזמן ק”ש והרי לכאורה אין מדובר באותו הזמן. כיון שבזמן בית שני היתה התרומה מדרבנן כיון שלא היו אז כל ישראל על אדמתם – “ביאת כולכם” – כיון שחסרו עשרת השבטים.
לכן, אם יקרא אדם קריאת שמע שהיא מדאורייתא בזמן שהוא ספק כמו בין השמשות, לא יצא ידי חובתו כיון ש”ספק דאורייתא לחומרה”, אבל אם יאכל תרומה (שהיא דרבנן כדלעיל) בבין השמשות, הרי ספק דרבנן לקולא וזמן זה מועיל בדיעבד לאכילת תרומה. וא”כ, איך יכול התנא להשוות זמן קריאת שמע לזמן אכילת תרומה שיש בזמנם דין שונה.
ומפליא להסביר שתירוץ הקושיה טמון בלשון הרמב”ם שכתב בהלכה הנ”ל “אין ביכורים אלא בזמן הבית” אבל לא הוסיף את התנאי השני האמור בתרומה שצריך שתהיה “ביאת כולכם” והיינו שביכורים דאורייתא גם בזמן בית שני כשלא היו עשרת השבטים על אדמת ישראל.
וביאור דברי המשנה כך הוא: כוונת התנא ב”לאכול בתרומתן” היא רק על ביכורים שגם הם וגם חלה נקראו תרומה, אבל תרומתן – תרומה ששייכת לכהנים – מתאים ביותר לומר רק על ביכורים כיון שתרומה רגילה יכול אדם לתת לכל כהן שירצה ובכל מקום שנמצא, ובלשון הגמרא יש בתרומה “הנאת בעלים”, אבל ביכורים צריך ליתן לכהן הנמצא בבית המקדש בזמן הבאת הביכורים ולכן נקראים תרומתן – תרומה שלהם כי אין בזה הנאת בעלים ושייכים לגמרי לכהנים.
ובזה מתורצת הקושיא הנ”ל: כיון שהתנא של המשנה שכתב שזמן קריאת שמע הוא בזמן “שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן” דיבר בביכורים, וכמובן מדברי הרמב”ם שהדבר מותנה רק “בזמן הבית” ולא ב”ביאת כולכם” מובן שגם בבית שני היתה מצות ביכורים מדאורייתא ולכן אפשר להשוות זמן אכילת ביכורים לזמן קריאת שמע שגם היא מדאורייתא.
כאמור, דוגמאות רבות ישנן לביאורים חדשים בכל מסכתות הש”ס ובנוסף לכל המעלות בלימוד ביאורי הרבי ברמב”ם, קונה לעצמו הלומד הבנה חדשה בפשט הגמרות, באופן מחודש ומפתיע המאיר באור חדש נושאים רבים בכל תחומי התורה.
