ללומדים בביאוריו על הרמב”ם ,הקנה הרבי גם בקיאות והתמצאות בכל ספרי הי”ד. לא פעם, כשנמצא הלומד בהלכה מסוימת שבאחד מספריו, הוא מקבל מושגים חדשים מהלכות נוספות במקומות שונים ומרוחקים בספר הי”ד למען באר היטב ההלכה שעומד בה זה עתה, עד שנעשו ביאוריו של הרבי כשמן הטוב המפעפע לאורכם ולעומקם של כל ספרי הי”ד החזקה.
בכל מקום שמגיע הרבי להלכה המופיעה ברמב”ם במקום או במקומות נוספים, הוא מציין זאת מיד ונכנס להסבר עמוק ומפורט המבאר איך שבכל מקום ומקום מחדש הרמב”ם גדר נוסף או ענין מחודש, ומפליא להוכיח זאת משינויי לשונות קלים בין המקומות השונים בהם הובאה ההלכה.
הלומד, הצולל בהתלהבות לתוך ביאורו הנפלא של הרבי אינו שם לבו כלל, שתוך כדי הלימוד הרבי “לוקחו לטיול” בכל ספרי הי”ד ובדרך אגב רוכש לעצמו בקיאות גדולה בביאור הלכות נוספות בספרים אחרים מספרי היד החזקה.
הנה לדוגמא ביאורו לרמב”ם בתחילת פ”ב מהל’ שבת מדוע היה צריך להביא שוב הלימוד “אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” ללמד שפיקוח נפש דוחה שבת, והלא כבר הביא הלימוד שפ”נ דוחה כל התורה כולה בהלכות יסודי התורה ריש פ”ה. בביאור ארוך ומעמיק ומתוך דיוקים עדינים בלשונו של הרמב”ם, מוכיח הרבי גדר מחודש לדחיית שבת מפני פיקוח נפש מגדר הדין של דחיית כל התורה מפני פ”נ האמור בהל’ יסודי התורה. בענין שבת, אין הפירוש שנידחת מפני פיקוח נפש אלא שחילול השבת מפני פ”נ הוא חלק מקיום מצות שבת – “חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים כו'”.
גם ביאורו להלכה (הל’ תשובה פ”ב ה”י) “אסור לאדם להיות אכזרי מלמחול” שהביא הרמב”ם בשלושה מקומות – בהלכות דעות, בהלכות תשובה ובהלכות חובל ומזיק – היא דוגמא אופיינית, ובביאורו מדייק הרבי בלשונו השונה של הרמב”ם בכל אחד ואחד מהמקומות, ומוכיח שהרמב”ם מדבר על שלושה סוגי מחילה שונים זו למעלה מזו: מחילה רק כדי של יענש המזיק בסיבתו, מחילה שמסיר מלבו כל טינה על מעשהו של הפוגע ומסייע לתשובתו של המזיק, ומחילה של התפייסות עם הפוגע כאילו לא חטא כלפיו מעולם. ומפליא להסביר שבהלכות חובל ומזיק כתב הלשון “אל יהי הנחבל אכזרי מלמחול כו'” כיון שמדבר בדרגה הראשונה של מחילה על ההיזק, בהלכות תשובה כתב: “לפי שאסור לאדם להיות אכזרי כו'” כיון שמצד “האדם” שבו הוא מסייע לחברו לעשות תשובה, אבל בהלכות דעות כתב: אל יהי המוחל כו'” כיון שמדבר במעלה שצריך האדם לרכוש בעצמו ולהיות “מוחל”.
דוגמא נוספת היא ההלכה “אין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין בית המקדש” שהביא בהלכות תלמוד תורה ובהלכות בית הבחירה, ומבאר בשני המקומות דיבר הרמב”ם בגדר אחר של הדין: בהלכות תלמוד תורה כתב שאין מבטלין תינוקות של בית רבן מצד שאין עליהם חיוב גברא להשתתף בבנין הבית, והציווי “ועשו לי מקדש” אינו חל עליהם. אבל בהלכות בית הבחירה בא להשמיע פרט נוסף בדין זה: כיון שחוץ מהחיוב שעל הגברא ישנו גם דין על “החפצא” של בית המקדש שצריך להבנות בידי אדם (שמורה על עבודת האדם לגילוי השכינה) על כן הביא דין זה פעם נוספת לומר שגם מצד ענין ה”חפצא” של בית המקדש שצריך להבנות בידי אדם, אין מבטלין תינוקות של בית רבן.
כאמור, דוגמאות רבות מאוד יש לביאורי כפל ההלכות בביאורי הרבי ובכולם מחודש דין או ענין חדש בכל אחד ואחד מהמקומות, ונמצא הלימוד במקום אחד בלבד, מקנה בקיאות וידיעה מעמיקה גם במקומות אחרים ובנושאים שונים.
