מספר הרב מאיר אליטוב – העורך הראשי של רמב”ם פרדס המלך:
במהלך עבודתי על החלק הראשון של הרמב”ם – מדע אהבה – הגעתי למכתב שכתב הרבי לרה”ח בנימנזון ע”ה בשנת תרצ”ט (הרבי אז בן 37).
בסוף המכתב, מתייחס הרבי להלכה שכתב הרמב”ם בהלכות מילה פ”א ה”ו (ובהלכות מלכים) שגר תושב שלא קיבל עליו שבע מצות בני נח “הרי זה יהרג מיד” וכך כותב הרבי: “ומידי דברי בהלכה זו אזכור חידושו (של הרמב”ם) דעל אי קבלת זמ”צ לחוד – אף שלא עבר בפועל – ב”נ נהרג. ומנלן הא”. היינו שאינו יודע מהו המקור להלכה זו.
כשבאתי לסדר דבריו אלו ברמב”ם חשבתי שצריך לברר האם במהלך השנים שאחר כך או אחרי קבלת הנשיאות ביאר הרבי את המקור להלכה זו. לאחר שפניתי ובררתי אצל כל החוזרים והכותבים שאמורים לדעת, לא מצאתי שהרבי ציין מראה מקום להלכה זו בשנים מאוחרות יותר ועל כן סידרתי הדברים כמו שהם.
כמה ימים לאחר שיצא הכרך הראשון, הגעתי עם חלק א’ של רמב”ם פרדס המלך לראש ישיבת פונביז’ הרה”ג ר’ דב פוברסקי שליט”א, הראתי לו את הספר ושאלתי אותו האם הוא יודע מקור להלכה זו. הראש ישיבה ענה מיד “איך וויס אויך נישט” – מי שמכיר את ראש הישיבה יודע שמאוד נדיר לשמוע ממנו מילים כאלו בשום נושא תורני שהרי הוא בקי עצום בכל התורה כולה.
ראש הישיבה הביא מיד ספר חידושי הגרי”ז פתח בעמוד האחרון ממש, והראה באצבעו על דבריו להלכה זו: “ודברי הרמב”ם הנ”ל תמוהים במאוד מאוד ואין להם לכאורה שום מובן כלל”.
יש להוסיף, שמצד סד הזמנים אין אפשרות שהרבי ראה את הגרי”ז שכידוע נפטר בשנת תשי”ט וספריו הודפסו כמה שנים אחרי פטירתו.
